ארכיון

היו אלה ימיה הראשונים של האינתיפאדה. הרוגים ופצועים בשטחים ובתחומי הקו הירוק; קרבות קשים ברחבי יהודה, שומרון ורצועת עזה; ירי לעבר שכונת גילה בירושלים; מהומות דמים ביישובים הערבים ברחבי הארץ; חשש אמיתי מפני מלחמת אזרחים. דווקא גבול לבנון נראה באותם ימים שקט ופסטורלי יותר מתמיד. אבל בשביעי באוקטובר 2000 מתברר כי השקט הזה היה אשלייה. שבת בצהריים, איזור הר דב שבגזרה המזרחית של גבול הצפון. אנשי החיזבאללה פותחים בירי טילים ומרגמות לעבר מוצבי צה"ל בגזרה. באותה שעה ממש, מחבלים של הארגון מסתננים לאיזור הסמוך למוצב גלדיולה שמול הכפר הלבנוני שבעא, כשהם מחופשים לחיילי או"ם. הם פורצים את גדר התיל וממתינים עד שיעבור סיור של צה"ל. סמוך לשעה שתיים בצהריים מגיע רכב הסיור ובתוכו שלושת לוחמי ההנדסה הקרבית עדי אביטן, עומר סואעד ובני אברהם. המחבלים יורים לעבר הרכב טילי סאגר ומפעילים מטען. לאחר מכת האש הם מסתערים על הרכב, מוציאים מתוכו את שלושת הלוחמים ולוקחים אותם לשטח לבנון.

החטיפה מצליחה למרות קיומו של מידע מודיעיני המתריע בפני ניסיון חיזבאללה לחטוף חיילים, במיוחד באזור זה, שבו בניית הגדר האלקטרונית טרם הושלמה. למרות הערכת צה"ל שהחיילים נחטפו בידי החיזבאללה, נמנע צה"ל מלהכניס כוחות רגליים למרדף אחרי החוטפים, אך בהמשך מוזנקים מטוסי ומסוקי קרב לשמי לבנון וספינות קרב מפליגות למים הטריטוריאלים של לבנון. בינתיים מתברר כי החטופים הועברו לעומק לבנון ועקבותיהם אבדו.

בימים שלאחר מכן החלה חרושת שמועות. "השבויים חיים", אמר מזכ"ל האו"ם קופי אנאן, לאחר ששוחח עם בכירים בחיזבאללה. "הם נפצעו", העריכו גורמים בצה"ל. "אחד החיילים פצוע", הצהיר מזכ"ל החיזבאללה חסן נסראללה, אך לא פירט במי מדובר. מנגד החלו הקריאות בצה"ל להגיב בחומרה.

כשבוע לאחר החטיפה מצהיר ראש הממשלה דאז אהוד ברק, כי ישראל תדון על גורל החטופים רק עם ממשלת לבנון, ורק לאחר שצבא לבנון יתפרס לאורך הגבול. מנגד, מסרב חיזבאללה לבקשת מזכ"ל האו"ם ונציגי "הצלב האדום" לבקר את החטופים.

הכרזה דרמטית

ב-15 באוקטובר , ימים ספורים לאחר חטיפת שלושת החיילים, יוצא מזכ"ל החיזבאללה השייח' חסן נסראללה, בהכרזה דרמטית: "גנרל ישראלי נמצא בידנו". יום לאחר הודעתו סיפר נסראללה כי החטוף, אלוף-משנה (מיל') אלחנן טננבאום, הוא איש מוסד שהגיע ללבנון מיוזמתו. הוא קצין תותחנים שהשתתף במלחמה לבנון בשנת 1982 והפציץ את ביירות, סיפר נסראללה. לטענתו, פעיל החיזבאללה פיתה את טננבאום להיפגש עימו בבריסל ובהמשך שיכנע אותו להגיע ללבנון. "לא חטפנו אותו, עצרנו אותו", אמר מזכ"ל החיזבאללה. גורמי מודיעין התייחסו בביטול לדבריו, אבל חרושת השמועות והספקולציות באשר לנסיבות הגעתו של טננבאום ללבנון היתה בלתי נמנעת. "איש עסקים אפוף מסתורין ושבע כישלונות", אמרו הכותרות. הוא נסע לחו"ל בענייני עסקים, אמרו מכריו. השמועות סיפרו כי טננבאום הפסיד כספים רבים בהימורים בקזינו ביריחו ונסע בכדי לעשות עסקת סמים, אך איש לא אישר את המידע. סמוך למועד חטיפתו של טננבאום מאשר הרמטכ"ל רב-אלוף שאול מופז כי מתנהל משא-ומתן עם חיזבאללה לשחרור החטופים בתיווך גרמני. במקביל מודיע נסראללה כי ידרוש שחרור של כל האסירים והעצירים הערביים שבישראל בתמורה לשחרור החטופים.

כשל מבצעי חמור

באותו זמן מינה מופז ועדת חקירה בראשות האלוף (מיל') יוסי פלד, כדי שתחקור את תיפקוד כוחות צה"ל לפני החטיפה, במהלכה ואחריה. דוח הוועדה קבע כי החטיפה היתה כשל מבצעי חמור. בעקבות התחקיר הוחלט על הדחת מפקד חטיבת החרמון אל"מ אור יואלי ומפקד גדוד ההנדסה סא"ל יוסי רפאלוב. כן הודח מפקד פלוגה בשריון שהיה אחראי על הגזרה. ביולי 2001 נודע כי חיילי יוניפי"ל צילמו את אנשי החיזבאללה מעבירים את החיילים החטופים כ-18 שעות לאחר האירוע, במרחק של כ-20 ק "מ בלבד מהמקום בו נחטפו. עוד נודע כי מספר חיילי או"ם ידעו על כוונת החיזבאללה לחטוף חיילי צה"ל באזור חוות שבעא ואף קיבלו שוחד מהחיזבאללה כדי להעלים עין. בישראל זועמים על כך שהאו"ם הסתיר את הקלטת ותובעים מענאן שיעביר את הקלטת לישראל. במקביל מתפרסמים בערוץ 2 צילומים מטושטשים שהגיעו ממקור אנונימי, בהם נראים שני אנשים הדומים לעדי אביטן ולבני אברהם, מחוברים למכשירים רפואיים בבית חולים בבירות. לאחר מאבקים רבים איפשר האו"ם לישראל לצפות ארבע פעמים בקלטת. לטענת ישראל, הקלטת צונזרה וטושטשה, ולא ניתן להסיק ממנה דבר לגבי מצב החיילים. האו"ם הציג גם

13 פריטים של החיילים מתוך 53 חפצים שנמצאו בכלי הרכב, ביניהם גזרי עיתון, יריעות בד מוכתמות בדמו של עדי אביטן, חגורה, פנס ומשקפיים.

באוקטובר 2001 ניחתה מהלומה קשה על משפחות החטופים: שנה לאחר החטיפה איבד צה"ל את התקווה, והודיע כי על פי מידע מודיעיני, הבנים אינם בין החיים. הרב הצבאי הראשי תא"ל ישראל וייס קיבל את עמדת הצבא.

ביקור אצל טננבאום

בקיץ 2003 חל מפנה דרמטי במשא ומתן על החטופים. המתווך הגרמני ארנסט אורלאו ביקר את אלחנן טננבאום במקום בו הוא מוחזק, לאחר שנסראללה הכריז כי ייתכן שטננבאום אינו חי. בעקבות זאת החזירה ישראל לידי החיזבאללה גופות של שני לוחמי האירגון. המתווך הישראלי מטעם ראש הממשלה לנושא השבויים והנעדרים, אלוף (במיל') אילן בירן, העביר את המסר לפיו טננבאום בחיים ומצבו סביר. גורמים מדיניים הביעו תקווה שבקרוב תתבצע עסקה להחלפת שבויים שתכלול בנוסף לטננבאום גם את שלושת החיילים החטופים, זאת לאחר שבמערכת הביטחון הביטחון גברה ההערכה כי על מזכ"ל החיזבאללה מופעל לחץ כבד מצד בני משפחות של לבנונים המוחזקים בידי ישראל לשחררם.

שלוש שנים לאחר החטיפה, הביעו לראשונה קצינים ופוליטיקאים אופטימיות מסויימת באשר לסיכויים לסיים את המשא-ומתן הנוכחי עם החיזבאללה. בספטמבר האחרון גילה נסראללה כי ישראל העבירה רשימה של 200 אסירים פלשתינים שהיא מוכנה לשחרר בתמורה לארבעת החטופים. נסראללה דחה את ההצעה ואמר שלא יסכים לשחרור של 200 אסירים בלבד ולא יאפשר לישראל לקבוע מי ישוחרר. אך באמצע אותו חודש כבר היה ברור שהעיסקה קורמת עור וגידים כשענן גדול מרחף מעליה: בעקבות העסקה ישוחררו השיח עובייד ומוסטפה דיראני, חוטפו של הנווט השבוי רון ארד, מבלי שיינתן מידע על הנווט השבוי. באמצע ספטמבר הודיע ראש הממשלה אריאל שרון למשפחת ארד כי ישראל תשתמש בקלפי המיקוח שנועדו לשחרר את רון.

באוקטובר נקלע המשא ומתן למשבר. ראש צוות המו"מ אילן בירן אמר כי דרישותיו של נסראללה מוגזמות. בקשתו לקבל אסירים ירדניים לאחר שעבדאללה מלך ירדן לא קיבל אותם כמחווה ישראלית, כמו גם בקשתו לשחרר 400 פלשתינים ואסירים ערביי ישראל, נראתה בלתי קבילה.

באותו חודש נחשפה גם מסכת ההתעללות שעבר טננבאום בשבי. דווח כי כל שיניו נעקרו ומצבו הבריאותי מתדרדר. אך הסימפתיה שהתעוררה כלפיו התערערה במידה מסויימת בסוף החודש, עם הסרת צו איסור הפירסום אודות חטיפתו של טננבאום. טננבאום, כך פורסם, התחבר עם גורמים מפוקפקים והפסיד הון בקזינו ביריחו. הוא קיבל הצעה מפתה לעיסקה של מיליון דולר, וכך פותה לנסוע לאבו דאבי. שם חיכו לו האיראנים שהטיסו אותו לביירות כשהוא מסומם בתוך בארון מתים, שעליו חותמת דיפלומטית.

ב-9 בנובמבר הובאה עסקת השבויים להצבעה בממשלה ואושרה על חודו של קול. הממשלה החליטה כי בתמורה להחזרתם של 3 החיילים החטופים והאזרח הישראלי החטוף, יוחזרו כ-400 עצירים פלשתינים בלי "דם על ידיהם" ועשרות אסירים מלבנון, סוריה, מרוקו, סודן ולוב, יוחזרו עשרות גופות של לבנונים ויינתן מידע על שדות מוקשים בגבול לבנון.

אך למעשה, עד אתמול לא היה ברור גורל העיסקה. עתידו של אסיר לבנוני אחד, המחבל סמיר קונטאר, שרצח בנהריה בשנת 1979 את שלושת בני משפחת הרן ואת השוטר אליהו שחר, הוא אשר הכריע את גורל העיסקה. ישראל עמדה על כך שקונטאר ישאר בכלא ולא הסכימה לדון בשיחרורו. מזכ"ל החיזבאללה חשב אחרת ותבע את שיחרורו